רשב״א על ברכות מ׳ א

מהדורה: מהדורת גרליץ, בהוצאת אורייתא

« רשב״א על ברכות ל״ט ע״ב רשב״א על ברכות מ׳ ע״ב »

1 יש סדר למשנה על משנה ברכות פתח ↗

תוי"ט ד"ה יצא בגמ' אמרינן וכו' דהרמב"ם פסק דלא כמתני' דהכא וכו' ונ"ל ראיה לדברי הכ"מ שכן הר"ר יונה וכו' וזה כדברי הירושלמי ע"ש לפום רהיטא על הר"ר יונה גופי' קשיא דהניח סוגיא דידן דאמרה להדיא דמתני' אתי' כר' יודא. ואזל בתר פי' הירושלמי וכבר נודע שכתבו כל הראשונים דהיכא דפליגי בבלי וירושלמי הלכה כתלמודא דידן שהיא בתראי ורבינא ורב אשי שסדרו הבבלי היו יודעים ורגילים בירושלמי ואלו היו מקבלים שכן הלכה היו קובעים אותה בבבלי ע"כ ופשיטא הכא דגם בירושלמי איכא חד מ"ד כמו בסוגיא דילן. והוי יודע דז"ל הב"י א"ח סי' ר"ו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא וכו' ואמרי' עלה בגמרא שם מאן תנא דעיקר אילנא ארעא היא דעיקר כל הפירות היא הארץ והכל גדל הימנה רש"י. א"ר נחמן בר יצחק רבי יהודא היא דתנן יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעין ונקצץ האילן ממנה בטלה לה ארעא רש"י. ר' יהודה אומר מביא וקורא שהארץ היא עיקר רש"י. וכתבו התוס' והרשב"א והרא"ש דהלכה כר' יהודה כיון דסתם לן תנא כוותיה אבל הרמב"ם פסק בפ"ח דבירך על פירות האילן בפה"א לא יצא נראה שסובר דלא אמרו בגמ' דמתני' ר' יהודה היא אלא ללמדנו דמתניתין יחידאה היא ולא קי"ל כוותיה והטור סתם דבריו כשאר פוסקים ודלא כהרמב"ם ע"כ. ודע עוד בנוסח הרמב"ם שלפנינו בפ"ח מהל' ברכות דין יו"ד איתא בזה"ל בירך על פירות האילן בפה"א יצא ע"כ. וכתב בהג"מ על זה כסתם מתני' ואע"ג דשמואל צ"ל דרב נחמן ב"י מוקי לה כר' יהודה ע"כ. הנה נדפס לפנינו הנוסחא שכתב הכ"מ ואעתיק לשונו שכתב הכ"מ בירך על וכו' משנה בירך על פירות האילן בפה"א יצא ובגמרא מאן תנא וכו' ר"י אומר מביא וקורא וכתבו התוס' והרא"ש דהלכה כר' יהודה כיון דסתם לן תנא כוותיה אבל רבינו הרמב"ם סובר דלא אמרו בגמרא דר' יהודה היא אלא ללמדינו דמתני' יחידאה ולא קי"ל כוותיה זה כתבתי לפי נוסחותינו בדברי רבינו. אבל מצאתי נוסחא שכתב בה בירך על פירות האילן בפה"א יצא והיא נכונה דאתי' כסתם מתני' ואין לדחות גירסא זו ממה שמצינו לרבינו בפ"ד מהל' בכורים שפסק ביבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא והיינו דלא כר' יהודא דאיכא למימר דאע"ג דאמרי' מתני' ר' יהודה היא אינו מוכיח דהא בירושלמי איכא מ"ד הכי ואיכא מ"ד דמתני' דברי הכל היא ומאחר דאיכא מ"ד הכי נקטינן כסתם מתני' דהכא וכת"ק דבכורים ע"כ. איברא לא כדעת הכ"מ דמקיים נוסחא שמצא כתוב בהרמב"ם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא דעת הרשב"א בחידושיו על ברכות שכתב בזה"ל מאן תנא וכו' א"ר נחמן ב"י ר' יהודה היא וקי"ל כוותיה מדסתם לן תנא כוותיה והרמב"ם פסק כרבנן ע"כ. הרי דהעיד הרשב"א בשם הרמב"ם דלא יצא וגם במ"ש דסמיך הרמב"ם על הירושלמי לא הבינותי שהרי הלכתא כתלמודא דידן כמו שכתבתי לעיל. וזהו כלל גדול בדינא וכן מבואר בכמה דוכתי ואחת מהנה תראה מפורש בכסף משנה פ"ד מהל' בכורים דין י"ב שהעתקתי לשונו מ"ו פ"א דבכורים ע"ש. ומכ"ש בענייני דהכא דגם בירושלמי איכא ר' חזקיה דתירץ הכי דמתני' ר' יהודה היא כסוגיא דילן. ואין חולק עליו אלא ר' יוסי ואין הכרע שם. מעתה עדיפא לומר דהילכתא כחזקיה דש"ס דילן הסכים על ידו. ולכאורה יש לקבוע מסמורת לנוסחת דלא יצא. חדא ממה דחזינן דאוקמי ר"נ בר יצחק למתני' כר' יהודה והיא ליחידאה וכמ"ש הכ"מ וכן הגהות מיי' שכתב ואע"ג וכו' שהעתקתי למעלה בכן מסתבר דאתא ר"נ ב"י ללמדינו דמתני' יחידאה. ובאם אין זה לבדו כדאי. יש להביא ראיה ממה דקי"ל בכל דוכתא דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם ואפי' לדעת ר' יוחנן שכתבו תו' בשבת פ"א בשם ר"ש מוורדין ד"ה והאר"י וכו' דקים ליה להש"ס דר' יוחנן ס"ל דאפי' בתרי מסכתא באחת מחלוקת ובאחת סתם הלכה כסתם וכ"כ תוס' ביבמות מ"ב ד"ה סתם וכו' מטעמא משום דמסתמא אית לן למימר דמחלוקת ואח"כ סתם הוא ולא סתם ואח"כ מחלוקת דמסת' סתם לבסוף. דאין לנו לומר שסתם רבי קודם ושוב חזר ממה שפסק ע"ש. מ"מ הכא פשטא דמלתא דברכות נישנית תחלה דמאימתי קורין וכו' אקרא קאי ודחיקא טובא למאד לומר דמסכת בכורים נישנית קודם ברכות ומה גם בכורים לא היה נוהג בימי רבי ומה"ת היה שונה אותה קודם לברכות ק"ש וחברותי' דנוהג בכל יום. ועאכ"ו לדידן דלא קי"ל כר' יוחנן בהא וכמו שכתבו התוס' בשני מקומות הנ"ל דכל אמוראי פליגי בהאי עלי' דר' יוחנן וסבירא להו דסתם ואח"כ מחלוקת אפילו בתרי מסכתות לית הילכתא כסתם. ולפיכך נעלם ממני מ"ש התוס' והרא"ש דהלכה כר' יהודה דסתם לן תנא כוותיה וכו' מה תועלת יש בסתם זו הלא יש אח"כ מחלוקת בבכורים. ורציתי לומר דנהי דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם עכ"פ מידי ספק לא יצא דדילמא נישנית המחלוקת קודם הסתם והוי הלכה כסתם. והלכך הכא גבי ברכות דקי"ל ספק ברכות להקל יש לנו להורות כסתם מתני' דיצא אמנם מלבד שאין לישנא דכתיבי התוס' והרא"ש סובלתו שהרי שפתותיהם ברור מללו דהל' כמותו דסתם לן תנא כוותיה ואם איתא לא הוי להם לכתוב הדבר בהחלט דהלכה כר"י דמשתמע מיניה דהלכתא כוותיה בבכורים דמביא וקורא והכא בברכות דיצא וזה אינו כדאמרן. ולא עוד דנפקותא רבא לדינא דאי אמרינן דלא פסקינן דבירך יצא רק מצד הספק שאמרנו הדין נותן דאין להקל רק דוקא באותו פרי שגדל באילן שבירך עליו בפה"א שבירך כבר יצא מספק ואצ"ל מחדש בורא פרי העץ. אבל להתיר לאכול שארי פירות האדמה על סמך אותה ברכה דהוי לכתחילה לא אמרינן דדילמא נישנית המחלוקת באחרונה והילכתא כרבנן דלא יצא ומסתימת כל הפוסקים שכתבו דיצא משמע שיצא על דרך וודאי משום דהלכה כר"י דעיקר אילן ארעא הוא ונהי דלכתחילה קבעו בורא פרי העץ דמבורר יותר מ"מ בבירך בורא פרי האדמה יצא נמי כמו שבירך ברכה כתקנה ויתבאר עוד יותר במה שכתב הטוש"ע א"ח ר"ס ר"ו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אבל אם בירך על פה"א בורא פרי העץ לא יצא הלכך אם הוא מסופק בפרי אם פה"ע או פה"א מברך בפה"א ע"כ מוכח דס"ל דיצא בודאי דאי מטעם ספק ברכות להקל קשה היאך לכתחלה בפרי שהוא נסתפק אם הוא פה"ע או פה"א יברך בפה"א דילמא הילכתא כרבנן ואינו יוצא כלל בברכת פה"א ואדרבה עובר על לא תשא שמברך ברכה שאינו שייך לו אם הוא פרי האילן ודעת לנבון נקל דאין שום שייכות לענין זה לומר ספק ברכה להקל ולא יהיה תקנה בפרי שנסתפק אלא שיהיה לפניו פה"ע וגם פה"א כשיברך עליהן יכוין להוציא פרי שנסתפק הרי מכל זה נראה דס"ל להפוסקים דהלכתא כר"י בודאי ובהחלט והיא פליאה מאתי לקוצר דעתי מנ"ל לפסק כר"י ואי הוי מסתם מתני' דהכא הלא הוה אחרי' מחלוקת וחפשתי בספרי המפרשים שתחת ידי ה"ה מהרש"ל רש"א ומוהר"מ ולא מצאתי בהן שום הערה ועמדתי משתומם עד שבא החכם בעל אחות אשתי הרבני המופלא הקצין השלם בתורתו אמונתו מ"ו פיי"ש נר"ו ויגע ומצא והראה לפני ספר פ"י אשר התעורר להקשות במה שכתבתי למעלה דהלכתא כתלמוד בבלי ועוד כתב שם דהא דפסק דיצא היינו מצד ספק ברכות להקל ע"ש שמחתי שכוונתי בס"ד בקצת דברים לדעתו הגדול. אבל מה שהחזיק הגאון הנ"ל לומר דהא דיצא היינו מצד הספק. ואפי' אמרה יהושע וכו' לא נתחוורו אצלי עודי מחזיק בם מטעמים שבררתי בצדק דאי אפשר לומר הכי אחר עיון הדק היטב. ואחר כל הדברים נראה דנוסחת הרמב"ם שהיה לפני כ"מ קודם שמצא נוסחא אחרינא וכעדות הרשב"א שהרמב"ם כתב דלא יצא א"ש משום דהוי סתם ואח"כ מחלוקת וקי"ל ככל אמוראי דפליגי עלי' דר' יוחנן וס"ל דאין הלכה כסתם כלל אלא כמחלוקת וא"כ בכורים דהוי מחלוקת ר"י ות"ק נצבה וגם קמה ברור דהלכתא כת"ק וברירא לי כחמה דברכות נשנית קודם והלכך לית הלכתא כסתמא. ודע עוד בתוס' דהכא ד"ה יבש המעיין כתבו י"מ לכך מביא ואינו קורא מפני שאינו נראה כמשבח לקב"ה אלא כקובל על מה שנתן לו אדמה שאינה ראוי' לפירות ע"כ. והנה לפי י"מ איכא למידק דלמה לא מתוקמי מתני' דבירך על פרי העץ בורא פרי האדמה דיצא ככ"ע דגם הת"ק סבירא ליה דעיקר אילן ארעא הוא והא דאינו קורא היינו שנראה כקובל ולכן אציע לשון הירושלמי דמתני' בירך על פה"ע בפה"א יצא דאילן נמי מאדמה יונק ר"א פערקאן ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יהודה היא. דר"י עביד את האילנות כקשים כמו הקש לשבולת כן אילן לפירותיו ולפיכך בירך על פירות האילן בפה"א יצא. ומילתא דר"י במס' בכורים אע"ג שנקצץ האילן מביא וקורא מן האדמה שהארץ היא עיקר לפירות והאילן אינו אלא כקש לשבולת רא"פ. אמר ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פרי האדמה ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ ע"כ הנה לא אתבררי תירוצו של ר' יוסי דפירות אילן בכלל פרי האדמה ולמה מעכשיו אמר הת"ק גבי בכורים בנקצץ האילן דאינו קורא. ואפשר לפרש טעמיה משום דנראה כקובל ויתכן עוד לומר דזה שכתבו התוס' י"מ כו' דהא קשיא להו דאין מדרך המקשן לבדות טעמו ולפרוך. ובשביל זה סוגיא דהכא דשאיל מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא דבר שאין רגילות בש"ס היא אלא דבקיצור הו"ל להקשות מאי טעמא כדרך הש"ס בשאר מקומות. ואשר ע"כ יראה דסתמ' דש"ס לא בעי' לשאול מ"ט משום שידע טעמיה דמילתא דדברי הכל היא דעיקר אילן ארעא היא. וגבי בכורים טעמא דת"ק כיש מפרשים שנראה כקובל. אמנם כולו מילתא מאן תנא וכו' הן הנה דברי רב נחמן מתחלה ועד סופו עי' תוס' ב"מ כ"א ד"ה וכמה וכו'. דמפרשי סוגיא גמרא בדרך זה. ועי' עוד תוס' פסחים ל"ג ד"ה תתן. ותוס' יומא ע"ו ד"ה הני חמשה דהכי ס"ל לרב נחמן דפליגי ת"ק ורבי יהודה בבכורים בהא וכתירוץ ראשונה של הירושלמי אבל סתמא דתלמודא דלא בעי מ"ט אמתני' דהכא דס"ל כתירוצו של ר' יוסי בירושלמי ודברי הכל היא ועפ"י הדברים האלה שפיר נוכל לומר כמ"ש הטוש"ע בפי' המסתפק. ויש בו כדי להוסיף דר"נ בעצמו דאמר ר' יהודה היא וכו' לא אתי לאפוקי דלא אתיא כת"ק אלא ר"ל לפי שמפרש ר"נ בעצמו בסמוך אהא דתנן במתני' על פה"א בפה"ע לא יצא פריך הש"ס פשיטא לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר חטה מין אילן היא דתניא אילן שאכל ממנו וכו' לזה הקדים דבעינן עיקר אילן ארעא הוא ומצינו נמי דר"י ס"ל הכי והלכך אצטריך בסיפא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא לשיטת ר' יהודה. ואגב אודיע שנשאלתי מכבר מבעל בת אחי אבי אשתי הרבני המופלא הג' מו"ה זנוויל נר"ו. בענין עץ שאכל אדם הראשון דפליגי הני תנאי בסוגיא דר"מ אמר גפן הוה ור' נחמיה אמר תאנה הוה לאיזה ענין פליגי מה דהוה הוה. השבתי לו דנ"מ להנודר לאכול פירות שאכל אדם הראשון ואחוי דוגמתו ממש בחגיגה ו' גבי ויזבחו זבחים שלמים פרים או דילמא אידי ואידי פרים ופריך למנ"מ. ומשני להאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר מה יביא פרים או כבשים. רש"י ובענין מה דהוה הוה ע"ש תוס' חגיגה ו' סנהדרין ט"ו יומא ה'. ובזה יבא על נכון לפמ"ש רש"י בראשית ג' פ"ז ויתפרו וכו' מפני מה לא נתפרסם העץ שאכל ממנו שאין הקב"ה חפץ להונות בריה שלא יכלימוהו ע"כ ולכאורה קשיא על התנאים הללו התורה מכסה והם מגלים וכעין זה איתא בשבת צ"ו עקיבא וכו' אם כדבריך התורה שכיסה וכו' אבל לפמ"ש אתיא שפיר בשלמא גבי מקושש לא נ"מ מידי אם הוא צלפחד או איש אחר אבל הכא דיש נפקותא לדינא ובענין צלפחד לא שייך להקשות מאי דהוה הוה משום מלת במדבר יתירא היא והארכתי במיני תרגימא בס"ד:

1 מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא, אמר רב נחמן בר יצחק רבי יהודה היא. וקיימא לן כותיה מדסתם לן תנא כותיה. והרמב"ם ז"ל הלכות ברכות פ"ח, ה"י. הלכות ביכורים פ"ד, הי"ב פסק כרבנן.

« רשב״א על ברכות ל״ט ע״ב רשב״א על ברכות מ׳ ע״ב »